סוגיית לשון הרע

"סוגיית לשון הרע, פרטי דיניה ואיסוריה – שורשים קדומים לה במסורת המשפט העברי. בספר ויקרא (יט, טז) נאמרת האזהרה: 'לא תלך רכיל בעמיך' ,וחכמי המשפט העברי לתקופותיו השונות ראו בלשון הרע "עוון גדול וגורם להרוג נפשות רבות מישראל" (רמב"ם הל' דעות פ"ז, ה"א.( ובספר משלי כא'-כג ' נאמר הפתגם הידוע " שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו" . וחז"ל הדגישו כי "חיים ומוות ביד הלשון".

סעיף 1 לחוק לשון הרע  קובע : שלשון הרע היא דבר שפרסומו עלול להשפיל אדם (יחיד או תאגיד) בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם; לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו; לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו; לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית.

הפסיקה הכריעה כי המבחן שבאמצעותו ייקבע שאמירות מסוימות שפרסם אדם על רעהו עלולות להוות לשון הרע הינו ע"פ מבחן אובייקטיבי, קרי אין חשיבות איך רואה עצמו התובע כנפגע אלא הקביעה מתבצעת ע"פ החברה ואיך החברה מקבלת  את הדבר שבאותו פרסום.  כאשר המבחן הינו ע"פ "האדם הסביר" אשר לפי הבנתו יש לפרש את משמעות האמירות.

לשם הגדרת לשון הרע, אין חשיבות אם מדובר בעובדה או בדעה, להבחנה זו קיימת חשיבות בנוגע להגנות. שעיקריהן הגנת תום הלב, פרסומים מותרים" שהינה רשימה סגורה של מקרים בהם אמרות מסוימות, בסיטואציות מסוימות, לא תיחשבנה ללשון הרע ואמת בפרסום, או בשמה האחר "אמת דיברתי.

האינטרנט הוא אמצעי הפרסום הפוגע ביותר, בשל היקף החשיפה וכמות הגולשים ברשת אולם, אך גם אמצעי המדיה והתקשורת האחרים כגון עיתונים רדיו וטלוויזיה הינם "כר פורה" לתביעות בלשון הרע

בכדי לקבל פיצוי בפרסום לשון הרע עלינו להראות  כי הפרסום גרם לנו לנזק או עלול היה לגרום לנזק. הווי אומר לא דרושה הוכחה לנזק בפועל אלא די בכך שנראה כי הפרסום היה עלול לגרום לנו לנזק.

הפיצוי:

פיצוי סטטוטורי – משמעותו פיצוי לנפגע מפרסום לשון הרע ללא הוכחת נזק, פיצוי ללא הוכחת נזק ללא כוונה לפגוע – 50,000 ₪ לא צמוד למדד וכפל הפיצוי אם ישנה כוונה לפגוע.

במידה ויש נזק יינתן פיצוי בהתאם לנזק המוכח.